רי"ף נדרים ה׳

1 נימוקי יוסף פתח ↗

אבל מיחל הוא לחפצי שמים. דדברו משמע כשהדבור היה על חפצי עצמו אבל אם יש בשבועתו בטול חפצי שמים מיחל שבועתו:

2 נדרים פתח ↗

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי מְשַׁמְּשֵׁךְ״, הֲרֵי זֶה בְּ״בַל יַחֵל דְּבָרוֹ״. וְהָא מִשְׁתַּעְבַּד לָהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא, דִּכְתִיב: ״שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע״! בְּאוֹמֵר ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ עָלַי״, וְהָא לָא קָא נִיחָא לֵיהּ בְּתַשְׁמִישׁ. דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: ״תַּשְׁמִישִׁי עָלֶיךָ״ — כּוֹפִין אוֹתָהּ וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ, דְּשַׁעְבּוֹדֵי מְשׁוּעְבֶּדֶת לֵיהּ. ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישְׁךָ עָלַי״ — אָסוּר, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין לוֹ לְאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ.

3 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ — אָסוּר. קׇרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ, הָא קׇרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ, לֹא קׇרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ — מוּתָּר.

4 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ מִכְּלָל דְּהָא שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ — דְּלָא אָכֵילְנָא מַשְׁמַע. וּרְמִינְהוּ: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. מִדְּקָאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי, מִכְּלָל דְּשֶׁאוֹכַל לָךְ — דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע! אָמַר אַבָּיֵי: ״שֶׁאוֹכַל״ שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע. הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל, וְאָמַר: ״אָכֵילְנָא אָכֵילְנָא״, וְתוּ: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל״ — דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע. אֲבָל אָמַר: ״לָא אָכֵילְנָא לָא אָכֵילְנָא״, וְתוּ אָמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל״ — ״דְּלָא אָכֵילְנָא״ קָאָמַר. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״שֶׁאוֹכַל״ דִּשְׁבוּעָה — ״שֶׁאִי אוֹכַל״ קָאָמַר. אִם כֵּן, פְּשִׁיטָא! מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: מֵיקַם לִישָּׁנָא הִיא דְּאִיתְּקִיל לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

5 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים, וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד? אָמַר: ״קֻוֽנָּם סוּכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה״, ״לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל״, ״תְּפִילִּין שֶׁאֲנִי מַנִּיחַ״ — בַּנְּדָרִים אָסוּר, בַּשְּׁבוּעוֹת מוּתָּר, שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת.

6 נימוקי יוסף פתח ↗

שבועה וכו'. כלומר בשבועות לא משכחת תרי חיובי דמכיון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה הוה ליה מושבע ועומד ולא חיילא עליה שבועה שניה וכן הדין בשאר נדרים מלבד נזירות וכדפרישנא:

1 דף טו ע"ב מתני' האומר לאשתו קונם שאיני משמשך הרי זה בלא יחל דברו כו':

2 והא משועבד לה מן התורה דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע באומר הנאת תשמישך עלי והא לא ניחא ליה בתשמיש דאמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודי משעבדא ליה הנאת תשמישך עלי אסור דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו:

3 מתני' קרבן לא אוכל לך הקרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר דף טז ע"א שבועה לא אוכל לך השבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור:

4 גמ' מכלל דהשבועה שאוכל דלא אכילנא משמע ורמינהי שבועות שתים שהן ארבע שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי מדקאמר שלא אוכל מכלל דשאוכל דאכילנא משמע אמר אביי שאוכל שתי לשונות במשמע היו מסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא ותו שבועה שאוכל דלא אכילנא משמע רב אשי אמר שאוכל דנדרים שאי אוכל קתני א"כ מאי למימרא מהו דתימ' לישנא הוא דאתקל ליה קמ"ל:

5 מתני' זה חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועו' כיצד אמר קונם א לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח בנדרים אסור בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות:

6 דף טז ע"ב גמ' רב כהנא מתני א"ר גידל אמר רב ורב טביומי מתני א"ר נידל אמר שמואל מנין שאין נשבעין לעבור על המצוה שנאמר לא יחל דברו דברו אינו מיחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים מ"ש נדרים דכתיב איש כי ידור נדר לה' לא יחל דברו שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה לה' אמר אביי הא דקאמר הנאת סוכה עלי הא דאמר שלא אהנה מן הסוכה אמר ליה רבא וכי מצות ליהנות ניתנו אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה:

רי"ף נדרים ד׳ ע״ב » « רי"ף נדרים ו׳ ע״א